טלמור נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

לפניי תביעת התובע, יליד 21.4.1962, בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, בתאונה שארעה ביום 13.3.05 (להלן: "התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

אין מחלוקת בשאלת החבות, המחלוקת הינה בדבר שיעור הנזק.

פסק הדין ניתן לאחר שהובאו בפניי הראיות כדלקמן:

ראיות התובע: תצהירי עדויות ראשיות של התובע ואשתו הגב' מירה טלמור וחקירותיהם הנגדיות. הנתבעות לא הגישו ראיות.

כן הובאה לפניי חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ד"ר אדם דרנל – פסיכיאטר, אשר נחקר לבקשת התובע וכן חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש פרופ' אברהם גנאל – אורטופד.

כמו כן, שמעתי את סיכומיהם בע"פ של ב"כ בעלי הדין, ובחנתי את מוצגי הצדדים ותמצית סיכומי הנתבעות.

כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

הנכות הרפואית

ביום 13.3.05 בעת שהתובע נהג ברכבו, ארעה תאונה בין רכבו לרכב צד שלישי. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע וכלי הרכב ניזוקו. התובע סבר כי כאביו יחלפו ועל כן לא פנה לקבלת טיפול רפואי. למחרת, משהכאבים לא חלפו ואף החמירו, פנה לחדר המיון בביה"ח אסף הרופא. התובע התלונן על כאבים בצוואר ובגב תחתון. בבדיקתו נמצאו רגישות במישוש ע"ש צווארי ומותני. לא נמצאה הגבלה בטווחי התנועה וצילומי רנטגן של ע"ש צווארי ומותני היו תקינים. התובע שוחרר מביה"ח עם הוראות למנוחה למשך 3 ימים, נטילת משככי כאבים וביקורת והמשך טיפול אורטופד בקופ"ח.

בהמשך, היה התובע במעקב רפואי במסגרת קופ"ח, שם נבדק מספר פעמים ע"י אורטופד בשל תלונות על כאבים בצוואר ובגב תחתון. בבדיקה ביום 29.3.05 נמצאה הגבלה ניכרת בתנועות אזורים אלה, והוא הופנה לטיפולי פיזיותרפיה אשר הביאו להטבה חלקית. בחודש נובמבר 2005, הומלץ לתובע על המשך טיפול פיזיותרפי וכן שימוש בחגורת גב התומכת בע"ש מותני. בחודש ינואר 2007 התלונן התובע על כאבים ורגישות בצוואר, אולם צילומי רנטגן מאותו מועד נמצאו תקינים. במהלך המעקב הרפואי הומלץ לתובע לרכוש מכשיר טנס לטיפול בכאביו. ביום 8.3.09, נבדק התובע פעם נוספת ע"י אורטופד קופ"ח בשל כאבים בגב תחתון. בבדיקתו נמצאה הגבלה ניכרת בתנועות והופנה לטיפול פיזיותרפי. בעקבות התאונה, נקבעו לתובע חופשות מחלה לא רצופות, כפי שעולה מהתיעוד שצורף ומחוות דעתו של פרופ' גנאל.

ביום 2.8.10, נבדק התובע ע"י פרופ' גנאל. בבדיקתו התלונן בין היתר, על כיווץ שרירים; גופו תפוס; מתקשה לשרוך נעליו; חש כאבים חזקים בעורף ולעיתים בגב תחתון.

בבדיקתו את התובע, מצא פרופ' גנאל הגבלה קלה בסיבוב הראש לימין בלבד שאינה מלווה בסימני קיפוח עצבי. בדיקת ע"ש מותני נמצאה תקינה. פרופ' גנאל קבע לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 3% – בהתאמה לס' 37 (5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי, [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה], תשט"ז-1956.

פרופ' גנאל לא זומן לחקירה על חוות דעתו, ולא נשלחו לו שאלות הבהרה ע"י מי מהצדדים.

סגן הנשיאה (כתוארו אז), כבוד השופט מאיר שנהב, מינה את ד"ר דרנל כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי. ד"ר דרנל בדק את התובע ובחוות דעתו, מיום 19.12.10, מצא כי לא נותרה לתובע נכות לצמיתות בתחום הנפשי בגין התאונה. ד" דרנל הגיע למסקנה זו, לאחר שמצא כי התובע אינו סובל מתסמינים אובייקטיבים או סובייקטיביים בתחום הנפשי, המגיעים לכדי נכות נפשית. כן מצא כי אין קשר סיבתי בין תלונותיו בתחום הנפשי, לבין התאונה וכי עוצמתה אינה מסבירה את תלונותיו.

התובע חלק על חוות דעת המומחה ועל כן זימנו לחקירה. לאחר חקירתו של המומחה, עלו סימני שאלה באשר לקביעותיו, ועל כן נעשו ניסיונות לפשרה שהתנהלו בתחילה ישירות בין הצדדים ובהמשך באמצעות בית המשפט, אולם אלו לא עלו יפה. משכך, נחקרו התובע והגב' טלמור על תצהיריהם. בסופו של יום, הגעתי למסקנה כי אין לסטות מקביעת המומחה שלפיה לא נגרמה לתובע נכות לצמיתות בתחום הנפשי.

תמצית טענות הצדדים

תמצית טענות התובע

עובר לתאונה תפקד התובע בהצלחה בעבודתו הבכירה בחברת "רב בריח" (להלן: "רב בריח"), עבודה שהתבצעה תחת לחץ, תובענית, בתנאים קשים;